<h1>חבור התשובה להמאירי — שבר גאון מאמר ב' פ"ו</h1>
<h2>דף כט.</h2>
לבאר בו הדברים שהאבל חייב לעשותם. וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל י"י אליכם כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד וניחם על הרעה מי יודע ישוב ונחם האלים והשאיר אחריו ברכה [יואל ב'], מדה אחת לכל דברי הנביאים להודיע לעם התעתדם למיני הצרות לרוב הזעם, וחמול השם עליהם אם ישובו מדרכיהם הרעים, ואם כבר הגיעם מאת הנביא אזהרה אחר אזהרה לא ילאה הנביא ולא ייעף ולא ייגע משובו מזהיר אותם ממעשיהם, אמר זה הנביא בבא הצרה ההיא בזמנו וי"י נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו כי עצום עושי דברו כי גדול יום י"י ונורא מאד ומי יכילנו [שם], המשיל ביאת הנביא והשמיעו לנתינת קולו ית', ורצה בו שקודם בא החיל ההוא אשר נגע עדיהם להבהילם כבר הודיעו השם ע"י נביאיו כדי שישובו, והם הקשו ערפם ולא שמעו לקולו, כמאמר הנביא גם כן [ירמיה י"ג] תנו כבוד לי"י אליכם בטרם יתנגפו רגליכם, ואחר זה אמר [יואל ב'] גם עתה נאום י"י שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובכי ובמספד, כלומר אע"פ שהזהרתי אתכם טרם בא הצרה והודעתיה טרם בואה ולא שבתם עדיו, והיה ראוי אצלי שלא לשוב ולהוכיח אתכם אחרי זאת, אך להפילכם בבור כריתם, כמאמר המשל [ב"ק צ"ב ע"ב] קריתיה לבר עמיתך ולא עני דחי גודא עילויה, וכן אמר [ישעיה א'] אם תאבו וגו' ואם תמאנו ומריתם וגו', ואעפ"כ איני מונע דרכי התשובה והנני שב ומזהיר אתכם אחר בא הצרה שתשובו אולי יתעשת השם, וזהו מי יודע ישוב וניחם, ומילת מי יודע, היותם נאמרות על האדם, כלומר מי יודע דרכי התשובה ישוב, ורצה בזה שאין התשובה מועילה רק בתנאיה ובגדריה, והבלתי יודע ילמד ויכאב לחטאיו וישוב ואז וניחם האלים, ויש אומרים כי ישובו מספק, מי יודע אם אולי בשובם ישוב האלים ונחם, ואע"פ שכבר קדם לנו שאין ספק בתועלת התשובה, אולי לרוב העונות לא יבטל הענש בכללו, כמו שביארנו בפרקים הקודמים, וכן אמרו [עמוס ה'] אולי יחנן י"י, כמו שהתבאר, ואצלי לבאר שהוא בא על דרך מיעוט, ומלת יודע התבוננות, כמו עת ומשפט ידע לב חכם [קהלת ח'] וכן ודע כי על כל אלה יביאך וכו' [שם י"א], וכן מילת מי בא על המיעוט, כמו מי יודע רוח בני אדם העולה היא למעלה [שם ג'] שזה מהדברים הנבוכים בדבריו, עד שפירשו בו רבים היותו הסבה שבקשו לגנזו כמו שאמרו [ויק"ר ריש פרשה כ"ח] שמפני שדבריו נוטים לדברי מינות, וכן מאמר שדבריו סותרים דברי תורה, ואמר בסוף המאמר מפני מה לא גנזוה מפני שראשו וסופו דברי תורה, וכבר שאלו קצת מפרשים למה נמנעו מלגונזו אחר שנמצא שם דבר סותר דברי תורה, והלא נביא שלם שרצה לבטל דבר קטן מן התורה כבר נחרץ משפטו בחנק, ואם אולי יתעורר השואל לומר כלך לדרך זו למה לא בקשו לגנוז ספר איוב שהרי בודאי יש בו דברים נוטים לדברי מינות, ופירשו קצת מפרשים בזה שאיוב לא נתברר היותו מבעלי הדת, ואין חשש לבא תקלה על ידו, מצורף לזה שלא היה מפורסם בחכמה, כמו שנודע מתואריו שנאמר [איוב א'] תם וישר וכו' ולא נאמר חכם, אמנם שלמה היה מאנשי הדת ונודע בחכמות וייראו מהכשל בני אדם בדבריו, שהסבה בבקשם לגניזתו לא היתה להיות חכמי ישראל חושבין עליו שיאמין דבר סותר פנת אמונה או יסוד דת, חלילה, שאלו כן היו ממהרים לגנזו או לשורפו באש, אבל חששו להכשל בו בני אדם בלתי מטיבין בעיון, והסבה שנמנעו לגונזו דעתם זה עם ראותם שהדבר שעליו חששו להכשל בו בני אדם כבר ביאר בדבריו בהפך הדעת ההוא בעצמו, והתנצל במה שיבא בענין ההוא בעצמו הפך דבריו באמצע הספר, והוא שבראש הספר [קהלת א'] לא שלל יתרון האדם רק מעמלו אשר תחת השמש, ודקדקו ז"ל הא למעלה מן השמש יש לו, הנה לא שלל היתרון במי שמכין אוצרותיו למעלה מן השמש, כמו שבא בתלמוד [ב"ב י"א ע"א] על זה שאין יד של אדם שולטת בו, וחתם ספרו בהזהיר על יראת אלים ושמירת מצותיו, ר"ל להיותו זריז באמונת יראת השם ושלא יחשוב בדעות הבאות בהם במקרה, אבל יירא ויאמין כי פעולותיו גורמין זה, שזאת האמונה הוא יראת השם, ואין עוד לחוש להכשל בני אדם בזה בדבריו, ואחר זה יפורש כל מה שימצא סותר זאת האמונה על אי זה צד שיסבול הביאור, ויפורש הפסוק הנזכר מי יודע רוח בני אדם העולה היא למעלה, כלומר שיסופק זה למי שיתלה האמונה בו על דרך המופת ועל צד ההיקש כמו שנודע האלפא דארי בהמנע אצלו דבקות להדבק בנפרד ודעות חולקים עליו עד שבטל דעתו בזה במיעוטו, ואולם בזמן שלמה מצא המחקר על זה נבוך, או ר"ל מי יודע רוח בני אדם, ר"ל הבלתי שלם, וכן אמרו [קהלת ג'] ומותר האדם מן הבהמה אין, ר"ל מן הכחות הבהמיות שבו אין, והחכם הכללי רבי ז"ל פירש כן, ויורה זה שאם לא כן כבר נודע שלא יפול יחס דמיון בין ב' דברים מתחלפים במין אפילו בסוג לא יאמר שלמות האדם כפל שלימות הסוס.
ונשוב לדברינו מי יודע רוח בני אדם העולה, להורות על מיעוט היודעים זה, ויבא זה על דעת המאמינים בה בדרך מופת שכלי ידיעה אמיתי וכן היא אמונתם, אבל שלל הידיעה ההיא מרבים והעמידה על מיעוט הנוצרים, והוא אמרו מי הוא שיודע זאת ידיעה הראויה והאמיתית, והיא כוונת התורה באמרה [בראשית ג'] הן האדם היה כא' ממנו לדעת טוב ורע, כלומר עשיתיו בצורה שכלית שבה יוכל להדמות לנו בנצחות, כמו שאמר לזאת הכוונה [שם א'] נעשה אדם בצלמינו על דעת הרמב"ם ז"ל, אבל על דעת ר' שמואל תבון בי"ת בצלמינו היא בי"ת העזר, כלומר שנבראו בא' משכלים הנפרדים, כי האדם לבד הוא שהוצרך בנתינת צורתו אל שכל נפרד לא שאר הנבראים התחתונים, אבל יספיק להם מציאות עם תנועת הגלגלים בדעת האחרונים האמתיים, והוא אמרם ז"ל [בראשית רבה פר' א' ג'] על המלאכים בה' נבראו, באורו שהוצרך מציאותם קודם בריאת האדם הנברא בו', ואמנם הראשונים האומרים שמציאות שכל נפרד יצטרך למציאות כל בעל חי הוא כמאמר החולק על זה גם כן לומר בב' נבראו [שם], כלומר שהוצרכה מציאותם בב' לצורך מה שנברא בג', ולשון ההגדה היא בבראשית רבה, ואמר אח"כ [בראשית ג'] לדעת טוב ורע, כלומר שמתי בו כח לבחור טוב ורע, שעם היות התולדה מכינה הכנותיו לטוב או לרע כמו שהתבאר, כל בעל דת יוציא עצמו מהכנת הרע בגדרו עצמו בגדרי מדותיו, והוא אמרם ז"ל [שבת קנ"ו ע"א] אין מזל לישראל, ר"ל לכל נגדר בדרכים דתיים שגדרותיו אמנם יוציאוהו מענין מה שתגזור עליו הכרח התולדה כמו שהתבאר, ואמר אח"כ פן ישלח ידו, כלומר אולי כמו שנטה לא' מן הקצוות ואז בכח הבוחר בטוב ורע ימצא לפעם גם כן שיאחז בכח הנכבד, ולקח גם מעץ החיים, וכבר ביארנו לשמור את דרך עץ החיים [בראשית שם], שלא בא למנוע אך להתמיד, על דרך לשמור מזוזות פתחי [משלי ח'] ואמר פן ישלח ידו, להורות על מיעוט האוחזין אורחות יושר, כמו מי יודע רוח בני אדם, כלומר עם היות הדבר נכון וברור, כמו שנודע היות הכח הנכבד בלתי צריך לגוף, אף כי בהחלט כל כח גופני יגבר ונוסף גם הוא אף על שונאם ונלחם בו ועלה מן הארץ, עם כל זה מי הוא שידע זה, שמעטים הם המשיגים זה בחכמתם, ואמנם הדבר אמת אין ספק בו.
וכן אצלי אמרו [יואל ב'] מי יודע ישוב וניחם האלים, אמר זה לרוב המקשים ערפם ומיעוט השבים מדרכיהם הרעים, כלומר מי הוא שיתבונן שבשובו מדרכיו ונחם השם, ומפני זה היה מזהירם לשוב בתשובה נכבדת, וזהו שובו עדי בכל לבבכם, שתכאיבו עצמיכם לרוע מעשיכם אז תנצלו מקריעת בגדיכם, שלא תגיע שום צרה עדיכם שתצטרכו לקרוע בגדיכם עליה, ואצלי לבאר בזה מציאות הא' במציאות חבירו, כלומר שבקרעיכם בגדיכם על צרותיכם לא תפרומו בגדיכם לבד, כלומר שתעשו זה על דרך מצוה מלומדה אבל עם קריעת הבגדים תקרעו הלבות ואז תהיה קריעתכם קריעה מכוונת ואבלותכם על אופני יושר ועצבון, ומפני זה צוו בעשיית דברים מכאיבים כמו שביארנו דרך כלל שהוא חייב בקריעה, וענין אפרקסותו יש אומרים שהוא מלבוש עליון שאינו מכלל בגדיו אלא שהוא עשוי להתכסות בו בשעה שהוא יוצא מביתו לילך ברשות הרבים לצניעות, כענין גלימות שלנו, ונמצא לפי זה הפירוש שהגלימה [אינה] בדין הקריעה לא על אביו ועל אמו שאינה בכלל בגדיו ולא על שאר מתים אין קורעין אותה כלל, ובגד שתחתיו והוא שקורים בגד העליון קורעין אותו, אבל על אב ואם מנהג חלוק לפי המקומות, יש מקומות שנהגו לקורעה, ויש מקומות שלא נהגו, אלא שאף במקום שנהגו לקורעה כשהם מחליפים גלימתם תוך ז' [אינו קורע אעפ"י שבשאר בגדים אם החליף תוך ז'] קורע באביו ואמו כמו שיתבאר, ויש מי שכתב בשם מנהגי נרבונה שעל כל המתים קורעין גלימותיהם בשעת צידוק הדין, וכשיוצאים מבית הכנסת עם המטה מחליפין גלימות הקרועין ולובשים גלימות המוכנות לבגדי שבת בשביל כבוד המת ואין קורעין אותן, ואלו היה הגלימה אצלם בדין קריעה היה להם לקרוע אותה שמחליפין אלא שאין בדין קריעה אצלם, ומה שקורעין אותה תחלה נותנים טעם למנהגם שאמרו [מו"ק כ"ב ע"ב] אפרקסותו אינה מעכבת, מצוה מיהא איכא, בין על אב ואם בין על שאר הקרובים, ועל אביו ואמו קורע כל בגדיו, וצריך שירבה בקריעת הגלימה כל כך שתראה אחריה קריעת שאר בגדים, ובשם מנהג נרבונא מצאתי שקורעין את הגלימה וקורעים את שאר הבגדים תחתיה ואין מפשיטים את גלימותיהם ואח"כ מפשיטים אותם וקורע שאר הבגדים בפני העם, ואין צורך, וכן על אביו ואמו צריך חליצת כתף והוא שמוציא זרועותיו עם כתפיו מגולין והולך לפני המטה, ואחר קבורת אביו ואמו אינו חייב בחליצת כתף, וזה אינו מן הכתוב אלא גזירת חכמים [מו"ק שם], וכן הוא חייב בעטיפת הראש וכו'.
